המאמר מבקש להתמודד עם המתח הבסיסי הטבוע בצוואה ההדדית – המתח שבין מאפייניה הצוואתיים ובין מאפייניה החוזיים – ועם הקשיים שונים בסיווגה העיוני ובהסדרתה הנורמטיבית.
המסקנה הראשונית, שממנה המאמר מתפתח, היא כי הקשיים שמתעוררים בקשר לצוואה ההדדית והביקורות עליה אינם מבטלים את נחיצותה, וכי במקום לפסול את ההכרה והשימוש בה, מוטב להתמודד עם האתגרים שבהסדרתה. מלאכה זו מחייבת, בשלב הראשון, עריכת דיון ערכי עקרוני בשאלה מהם הערכים העומדים ביסוד הצוואה ההדדית ואילו תכליות היא נועדה לשרת.
הטענה המרכזית במאמר היא כי ההצדקה להעדפת הערכים החוזיים ולהגנה על תוכנית ההורשה המשותפת העומדת ביסוד הצוואה ההדדית – תוך פגיעה בחופש הציווי – מבוססת על הערך של שלום בית. הצדקה זו מבוססת על הפוטנציאל הטמון בצוואה ההדדית להפגת מתחים וחששות בין בני המשפחה, ליצירת ודאות, אמון ושיתוף פעולה ביניהם, ולמניעת התדיינויות וסכסוכים פנים-משפחתיים.
המאמר כולל הצעה מעשית להסדרת הצוואה ההדדית ככלי משפטי צוואתי-חוזי – הסדר שמבקש לענות על תכליותיה של הצוואה ההדדית ועל הערכים העומדים ביסודה ואשר יש בו אף התמודדות עם הקשיים העולים בהקשרה.
ביחס לדין הישראלי נטען במאמר כי ההסדר הנוכחי שבחוק הוא הסדר מעין-חוזי שמבוסס על עקרונות חוזיים של הסתמכות והדדיות ואשר כולל אף יסודות של כבילה. אלא שמדובר בהסדר לקוני וחסר שמייצר אי-ודאות ואשר בררת המחדל הקבועה בו אינה עונה על הצרכים שהצוואה ההדדית נועדה לענות עליהם. במאמר נטען כי על אף חסרונותיו של ההסדר שבדין הישראלי, יסודותיו החוזיים מאפשרים את יישומם של חלק מן הרעיונות המוצעים במסגרת המאמר.
