הטענה המרכזית במחקר היא כי יש להסדיר את הצוואה ההדדית על יסוד ערכים חוזיים. ההתייחסות לצוואה ההדדית כאל חוזה אינה אלא חזרה לשורשיו של ההסדר. בפסק הדין האנגלי Dufour v. Pereira (1769) Dick. 419 – הנחשב לפסק הדין התקדימי בהקשר צוואות הדדיות – קבע הלורד  קמדן: "A mutual will is a mutual agreement".
מאז נכתבו תילי תילים של פסקי דין, מחקרים ומאמרים באשר לטיבה ולבסיסה העיוני של הצוואה ההדדית, אך עדיין קיים (הן בדין הישראלי הן בשיטות משפט זרות) חוסר ודאות רב והיעדר עקביות באשר להסדרתה העיונית והמעשית של הצוואה ההדדית. במסגרת המחקר נטען כי יש לחזור לשורשיה של הצוואה ההדדית, שכן רק בדוקטרינה החוזית יש כדי לספק איזון נכון לניגוד הטבוע בצוואה ההדדית. אין בניסיונות לעקוף את דיני החוזים כדי להתמודד עם הבעיה לא במישור העיוני, ואף לא במישור המעשי. המחקר כולל אף הצעה מעשית להסדרת הצוואה ההדדית על יסוד ערכים חוזיים.